מוטו לחיים

מתי ו':19-21 ותהילים 144:4

למה האתר הזה?

בשיחות על, למשל, קריירה, כסף, תארים, החלטות בחיים ודברים ארציים, אני לפעמים נראה "מחוץ לזמן". הרקע הוא שמעמד חומרי, תארים, כסף ודברים ארציים אחרים מעולם לא באמת אמרו לי משהו. חשוב לי יותר, למשל בפעילויות מקצועיות או יסודות: משמעות, שמחה, יושרה מוסרית וערכים. לכן אני לא נוהג במכונית סמל סטטוס, גר בבית ענק או טס במטוס שלוש פעמים בשנה בחופשה.

זה פחות על "יכול" ויותר על "רוצה". זה עשוי להיתקל לעתים קרובות בחוסר הבנה בחברה ביצועית וצרכנית, אבל עבורי באופן אישי "משמעות" ו"שיתוף" חשובים הרבה יותר מדברים חומריים. לא הייתי נותן לתארים אקדמיים ומקצועיים וכדומה "להסתובב". לפעמים השם נחוץ, למשל כדי להראות את תיק העבודות, אבל ה"חמדנות" של ההווה תמיד דוחה אותי.

דף זה נוצר כדי להסביר באופן פומבי וברור את ה"למה" מאחורי האמונות שלי. שני כתבי קודש משקפים במיוחד את הגישה שלי.

מתי ו':19-21

"לא תאצור לעצמך אוצרות בארץ, שם עש וחלודה אוכלים אותם ושם גנבים פורצים וגונבים. אבל אסרו לעצמכם אוצרות בשמים, שם לא עש ולא חלודה אוכלים אותם ובמקום שלא פורצים גנבים לגנוב. כי היכן שהאוצר שלך נמצא, שם נמצא גם הלב שלך."

עבורי, העולם הזה הרבה פחות חשוב מה"אחרי". זה לא מטורף כמו שזה אולי נשמע - ובו בזמן זה קשור לרמה גבוהה של שלווה.

תהילים 144:4

"אבל האדם אינו דומה לשום דבר; זמנו עובר כמו צל."

המודעות לסופיות של כל הוויה היא שכנוע פילוסופי ותיאולוגי עמוק שלי. אני מאמין שאנשים מההווה לוקחים את עצמם הרבה יותר מדי ברצינות וחשובה, ושוכחים שכולנו רק הרף עין ב"עכשיו".

נגזרים

"האם אתה עושה את העבודה רק כדי להרוויח כסף או אם אתה נהנה מהעבודה כי אתה מוצא בה משמעות, מחליט אם אתה עבד או מלך."

מקס לושר, פסיכולוג שוויצרי

אני מפקפק ובודק כל הזמן את המעשים שלי ואת החשיבה שלי להתאמה עם האמונות שלי. כך גם לגבי אנשים, קבוצות וארגונים שאיתם אני צועד בדרך משותפת. אם אני מזהה כאן פערים משמעותיים, אני חוזר בו או מטפל בזה מראש ונותן "הזדמנויות" חדשות. אולם בסופו של דבר, בשלב מסוים הדרכים נפרדות בצורה כזו או אחרת.